מקלט המוזיקה

ביום החורף ההוא ירד גשם חזק. כבר בארבע נעשה חשוך. ירדו טיפות צפופות וחלקות ובלי רוח  על הדשאים, על השבילים, על בתי הילדים.
עליתי לבד בעליה הגדולה: עטופה במעיל ובמגפיים ובמטריה: מבית הילדים אל מקלט המוזיקה.
הגעתי להתאמן שם בפסנתר: התיישבתי. עשיתי סולמות. ניגנתי יצירה אחת שכבר ידעתי בעל פה. הנגינה הייתה רק תירוץ כדי לשהות בחלל הקטן והמוגן הזה. לתעות בו,בין חדר התווים המוארך, לשירותים החשוכים עד למטבחון שבו, בתוך קופסאות פלסטיק, נחו מוארכים אף הם, וופלים בטעם לימון ומקלות של בייגלה.
שקט מזן אחר שרר במקלט הזה, החפור אל תוך צלע הגבעה באופן המדמה כוך גדול או מערה. בחדר התווים התגבהו על מדפים  ספרים,פרטיטורות ישנות, השירונים של פסח,עמודי תווים מקופלים, חליליות עזובות.
חלל מוגן בתוך חלל מוגן הוא היה בשבילי: מופקע מכל מה שעטף אותו. שני מטר מהכלבו, מהחולין הזה של אמצע הקיבוץ.
מעולם לא אכלתי את הוופלים או את מקלות הבייגלה אבל היתה שם,כמו בכל משרדי הקיבוץ, צנצנת זכוכית חומה של מלבין קפה. טעמתי מהמלבין בלי לחשוב כלל על הטעם. השלמתי מלכתחילה עם היותו מין "תוספת מיוחדת" ולכן גם,בהכרח, טעימה.
היה קר באותו יום. ומשום מקום הוא הגיע לפתע, טומי, הכלב של אביב.
הוא היה כלב טיפש, טומי, אבל טוב. הפרווה החומה בהירה שלו (הוא היה אולי שילוב של גולדן ושל קולי) הייתה רטובה והדיפה ריח כלבי עמוק. בשפם כנוע וברגליים בוציות חייך אלי, התחנן על משהו:"קחי אותי" או "ייבשי אותי".
גררתי אותו פנימה. הוא ייבב בהכרת תודה. הדלקתי את המזגן על החום הגבוה ביותר. לקחתי מגבת קטנה והתחלתי לנגב אותו במרץ. אף שערה מהפרווה העיסתית כמעט מרטיבות שלו לא חמקה ממני. קירצפתי אותו ממש במגבת. קירבתי אותו אל המזגן, מכוונת אליו את הרוח החמה. הכלב הפשיר לאט.
שרתי לו קצת: נעימה חלשה מהיצירה עליה התאמנתי.הוא ליקק את פני. הבאתי לו מים. הבאתי לו וופלים ובייגלה.נתתי לו לטעום ממלבין הקפה. פרשתי לו מחצלת ליד שולחן הפורמייקה העגול הפינתי עליו עמד הטלפון. הוא התיישב ואז השתרע עליה בקול עמום,הניח את חוטמו על כפותיו,עצם את עיניו ונרדם.
ניגשתי אל הפסנתר וניגנתי אותה נעימה. אותה יצירה.
טומי ישן על המחצלת ואני ניגנתי . בחוץ חשוך, גשום וקר.
בפנים נעים וחם כשטומי הטיפש והטוב איתי במקלט המוזיקה, שני מטר מהכלבו, מהחולין הזה של אמצע הקיבוץ.

(לאביב)

מחשבה אחת על “מקלט המוזיקה

  1. מרגש…הכתיבה שלך החזירה אלי זכרונות קרים של חורף בשער העמקים. וכמובן, מחשבות על אביב. נשיקות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s