העוגה והטריטוריה

לפני שבוע חגגנו יום הולדת לבן השנתיים.

התרגש הקטן. "איפה איפה איפה העוגה?" חזר ושאל, בחיוך כובש, את כל מי שהיה מוכן לשמוע.
הגדול איים: "אני אהרוס את העוגה שלו, את שומעת?"
"גם אתה תקבל מתנות".
"את לא מבינה שמתנות זה איכס?" צעק בעודו מנסה לתפוס את הקטן "זה מגעיל.
אני רוצה עוגה. עוגה!!"  ואז בכי. חזק. ממושך.עלבון וקנאה הדהדו בחדר המדרגות. נמזגו לדירות השכנים. חידדו ומרטו את קצות העצבים.
לבסוף נרגע. שתה שוקו. הביא את המזרון הישן מהחדר שלו והכריז שזו מקפצה. שיחקנו רביעיות. שכח את יום ההולדת. שכח את העוגה.
יום ההולדת היה נפלא.
למרות ואולי בגלל הגשם.

אבל היום בשש ורבע בבוקר,כשהוא מכוסה בשמיכה שלו עד קצה האף, שוב:
"את יודעת שאני הרסתי את העוגה? לא שמתם לב, אבל אני זרקתי אותה."
(כמעט תשעה ימים עברו כבר מאז יום ההולדת)
"למה זרקת?"שאלתי.
"לא רציתי שתהיה לו יום הולדת"
"אבל היה כיף, לא?"
"לא. הוא קיבל מלא מתנות ואני בכלל לא קיבלתי. אף מתנה"
"מה אתה אומר.קיבלת גולות וטאקי ואת ה.."
"פשוט לא רוצה שהוא יקבל יותר מתנות. אף פעם. ולא רוצה שהוא יהיה יותר גדול ממני."
"אתה תמיד תהייה יותר גדול ממנו"
"אז בן כמה הוא יהיה כשאני אהיה בן שש?
"הוא יהיה בן שלוש ושלושת-רבעי"
"וכשאני אהיה בן תשע וחצי?"
"שבע ורבע"
"וכשאהיה בן אחד עשרה ורבע?"
"הוא יהיה בן תשע"
"וכשאני אהיה בן 21?"
"אז תגיע לירח"
"'מה?"
"סתם. כלום. נו,יאללה, צא כבר מהמיטה. מאוחר נורא".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s