סיפורי סבתא

יותר מכל  אוהבות הסבתות להביא לנו ספרים.
בן השנתיים ורבע חתם קבע על "החתולים של סבתא נעמי", אותו קיבלנו מסבתא  נ' מזמן.
אין כמעט יום שלא מקריאים ממנו והוא בלוי כבר מרוב דפדוף אוהב.

מתוך: החתולים של סבתא נעמי, מאת מרים רות, איורים: הילה חבקין, הוצאת ספריית פועלים,2002.

"סבתא נעמי אוהבת חתולים, מכל המינים ובכל הגדלים" – היא מטפלת בעשרת חתוליה, מאכילה אותם ודואגת להם. כמו רוב ספריה של מרים רות וכיאה לספר המכוון לפעוטות רבות בו החזרות, אך עלילה לא חסרה והיא נגזרת מהיחסים המיוחדים של סבתא עם פרנצ'סקה, החתולה השמנמנה.
האיורים עדינים ויפים כמו תמיד אצל הילה חבקין. יפים לא רק החתולים והעכבר החתרני שקורא עיתון כשכולם ישנים. חובבי הוינטאג'  והטעם האמנותי שביניכם יאהבו לבחון את הארון בחדר השינה, את השידה ואת שאר פרטי הריהוט.
תחושת הממשות  העולה מדמותה של סבתא נעמי  נותנת לטקסט כח חיות מיוחד והחסך החתולי של ילדי עושה את שאר העבודה.
אבל  איור אחד בספר מפחיד לאללה את בן השנתיים ורבע.הנה הוא :

אולי תעזרו לי לפתור את החידה – מה מפחיד כאן את בן השנתיים שלי ?

והנה, גם סבתא ס':  בפורים הדרימה אלינו לעיר ובאמתחתה ''פרח נתתי לנורית"  – משירי מרים ילן שטקליס (בעריכת יעל גובר,הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, 2005) הספר מלווה באיוריו הנהדרים של דוד פולונסקי. חבל להשחית מלים.  קלאסיקה. מתאים לגיל שנתיים ומעלה. העמוד האהוב במיוחד הוא, איך לא, "הסבון בכה מאד".

תראו את דני של דוד פולונסקי. מקסים, נכון?

גם בן הארבע וחצי בענייני יצירות קאנוניות. הוא משוגע עכשיו על "בארץ סין" של לאה גולדברג.
השיר הסיפורי הזה,שאני זוכרת לו חסד עוד מכיתה א ומהמורה נחמה, התחבא תמיד בתוך הספר "מה עושות האיילות" אבל אני מודה שמעולם לא הקראתי אותו לבניי.    שירים שהולחנו מתוך הספר כמו "שיר ההפלגה","כובע קסמים" "מה עושות האיילות" ו"ערב מול הגלעד" זכו וזוכים אצלנו לעדנה אבל השיר ההוא על צ'ן סו-לין חיכה בסבלנות.
שמחתי לכן כל כך על שבספריית פועלים בחרו להוציא לא מזמן מחדש את "בארץ סין" כספר העומד בפני עצמו.

מתוך: 'בארץ סין', מאת לאה גולדברג, איורים: גלית לוין, הוצאת ספריית פועלים, 2011.

איוריה של גלית לוין  המבוססים על פרויקט הגמר שלה בבית הספר לעיצוב 'שנקר' הם לא פחות ממרהיבים ומעידים על הכרות,הבנה ואהבה לתרבות סין.
 באתר ספריית פועלים מספרת גלית לוין בקצרה על החיבור שלה לתרבות זו ועל הקשר המשפחתי אליה.
בן הארבע וחצי  אוהב למשש את אותיות הזהב על הכריכה ואת הנייר המחוספס שבפנים.  "מה הדג עושה שם בין השושנים?" הוא תוהה תמיד כשאנו מגיעים לעמוד שש.

המשי ה'דק מאד' ממנו עשויות סנדליה של פרח-זיו  עושה עליו רושם רב: "אמא, באמת יש בד כזה?" וגם הדרקון הנחשי ומקלות הבמבוק של החרגול ושל הנמלים.

הספר  משובץ מילים גבוהות וביטויים מסובכים ולפעמים אנחנו מתעכבים כדי לבאר מילה קשה, אבל לא נראה שזה מפריע. היסוד הצלילי הסוחף של השיר,הדמויות והאיורים לוקחים אותנו, בסוף כל יום, לכמה דקות של קסם גולדברגי לארץ סין.יאמי..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s