לטפטף טיפה

"מה זה היה?" שואל אותי הקטן.
הוא שוכב על המזרון הלבן על רצפת החדר שלו. בזמן האחרון רק עליו הוא מוכן להירדם.
"זה כלום" אני עונה, "זה מל"ג בעומר".
"אני מפחד מחג בעומר, אמא. תישארי איתי" הוא אומר בשקט בקול הדק שלו.
אני נשכבת לידו. יש לו הריח הנפלא הזה של מי שכבר לא תינוק ועדין לא ילד. הזיעה המתוקה של בני השנתיים וקצת. אולי אחד הריחות הנפלאים בעולם.
"אני כאן איתך קטני. אל תפחד. זה לא יחזור יותר. אלה סתם פושטקים שעשו בום."
הוא מסתובב, נשכב על  הגב, מהרהר קצת בדברי ואומר לחלל החשוך:
"קישתה פושטקים של חג בעומר.תפסיקו. זה לא יפה לעשות לי בום. נו נו נו."
אני יוצאת מהחדר ואחרי כמה שניות, כשאני חוזרת, הוא כבר ישן בשקט.
אבל  לא רק הבומים של הפושטקים מפחידים אותו. גם המים שנשאבים לתוך הביוב אחרי האמבטיה: "תיזהרי אמא "הוא גועה בבכי היסטרי כשרגלי או ידיי נוגעות במים, 'תצאי, מסוכן לך במערבולת'
וגם מכונת שטיפת המכוניות מבהילה מאד וחניונים והחתול הג'ינג'י בגן השעשועים ופיסטוק הכלב השחור הקטן והתזזיתי  של השכנים. אני מחבקת אותו חזק ולוחשת לו דברי ניחומים והרגעה.
אני איתו. לגמרי. אבל הפחד נשאר שלו ובתוכו. לא משתק אותי. לא מכאיב לי. לא לופת אותי מבפנים וגורם לי להפסיק לנשום כפי שעושים לי פחדיו של הגדול  וכעסיו ותסכוליו והתנגדויותיו.
כי כשהגדול מפחד כל האיברים הפנימיים שלי  מתכווצים ומפחדים ביחד איתו. כשהוא עצוב העצב שלו מוריד אותי מייד לחצי התורן והכעס שלו, כאמור, מעלה לי בשניות את לחץ הדם.

הלוואי, אני חושבת לעצמי, הלוואי היה אפשר לקחת קצת מהחומר הזה של גידול הילד השני, לזקק את הנפרדות הזורמת והקלה הזו לנוזל משקיט ומרפא ולטפטף ממנו בעת הצורך על קשרים המועדים לקונפליקטים והדורשים רמת תחזוקה גבוהה:  הקשר עם הבכור, עם ההורים, הבן זוג, מנהלים או קולגות, חברות ובני משפחה- בקיצור כולם. ואולי הכי חשוב: כמה טיפות מנוזל הפלאים הזה על החלקים המסוכסכים והקפוצים האלה שבתוכי פנימה.

6 מחשבות על “לטפטף טיפה

  1. ככה זה תמיד עם ילד ראשון, נועה'לה
    כל הטעויות שבעולם
    הוא הסדנא שלנו להורות
    הוא משלם מחיר כבד על הבכורה
    אבל הוריו אינם אשמים בכך
    התנחמי בכך, שאת מודעת למצב המסובך הזה…
    נירה

    • הי נועלה, תאור מדוייק כל כך של ההזדהות, והקושי רק לרגע להיות הצופה בלי שיפוטיות, רק להתבונן כדי להגיב באופן הכי מותאם ולעזור לילד שלנו למצא את התשובה הטובה ביותר לאותו הרגע, כזו שלא תחשוף אותנו, כזו שלא תביא עלינו רגשות אשם אלא תהיה טהורה ונכונה לילד שלנו שאנחנו מכירות הכי טוב.

  2. נוע'לה, גם אני רוצה מהחומר המזוקק הזה! לפעמים אני חושבת שמזל שיש לי עוד ילדים, אחרת הבכור באמת היה מסכן. הילדים האחרים מאלצים אותנו להתרחק קצת מהבכור לתת לו יותר מרחב.
    אוהבת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s